מקום חשוב כל כך יש לפדריקו פליני בתולדות הקולנוע, שלעיתים נדמה שהכל כבר נאמר עליו. הבמאי יוג'ניו קאפוצ'יו היה נער ברימיני כשפליני צילם שם, וזכה להכיר אותו. כשהפך סטודנט וסיים את לימודי הקולנוע הצטרף כעוזר להפקת "ג'ינג'ר ופרד". בהיותו איטלקי שמכיר היטב את המקומות שמהם פליני בא, הוא חוזר אליהם, בראש וראשונה אל רימיני, שנדמה שעוד לא לגמרי סולחת לו על הגרסה הקולנועית של העיר שיצר ב"זכרונות" המופלא, וגם אל אולפני צ'ינצ'יטה, וכמובן – אל אנשים שעבדו לצידו: כותבים, מעצבים, אשתו ג'ולייטה מסינה ושחקנים אחרים. מתוך הראיונות (רבים עם פליני עצמו), הצילומים, האיורים וקטעי הסרטים, עולה דמותו של במאי מקסים, כריזמטי, חכם, עם חזון קולנועי ייחודי ופורץ דרך, שהשפיע על עשרות יוצרי קולנוע שבאו בעקבותיו. קאפוצ'יו יוצא למסע בעקבותיו, ומגיע גם אל סרטים שתכנן ליצור אבל לא עשה. למרות שדמותו שלו עצמו, המספר, מובילה את הסרט, הוא מפנה את הבמה העיקרית למאסטרו הגדול, וזה מתברר כגיבור שאפשר להמשיך ולספר עליו בעוד סרטים רבים.
